השנה היא 2020, מי צריך בכלל את 'יום האשה'?
השנה היא 2020, מי צריך בכלל את 'יום האשה'?
מאת: | 2020-03-23 14:19:58
השנה היא 2020,  מי צריך בכלל את 'יום האשה'?

יש לי יום-יום חג

איך אנחנו אוהבים חגים ומועדים, אה?
אבל, חשבתם פעם למה אנחנו כל כך אוהבים סיבות למסיבות וחגיגות של כל מיני אירועים?
אולי פשוט כי זה נותן לנו גושפנקא לצאת קצת מהשגרה, להעלות על נס דברים שלפעמים מובנים מאליהם וגם (...בואו נודה על האמת)– לאכול טוב ולבזבז כסף?
הרי ככה זה עם ט"ו באב וככה זה עם וולנטיינז. אז למה ש'יום האישה' יהיה אחרת?
אישית, אני לא מתה על ימים 'רשמיים' כאלה.
בתפיסה שלי לא צריך יום מיוחד כדי לחגוג משהו - לא אהבה, לא זוגיות, לא עצמאות כלכלית ולא כלום. אבל אני כן מתחברת ללוגיקה שמאחורי זה, כי לפעמים כשאנחנו מתרגלים למשהו, חייבים תזכורת, מלאכותית ככל שתהיה.
לגבי 'יום האישה', החשיבות שלו אפילו כפולה ומכופלת – כי אנחנו מציינות סוג של חירות שעד לא מזמן בכלל לא הייתה לנו, לא כלכלית, לא ייצוגית ולא מעשית.

פחות דיבורים, יותר מעשים

אני, כ'יעל', לא מרגישה צורך לחגוג את היום הזה באופן מיוחד.
אבל מאז שאני עצמאית, התחדד אצלי מאד בתודעה הצורך ביישום עניין העצמאות הנשית - כל יום, כל היום.
הסיבה לכך נעוצה אולי בכך שהעצמאות המקצועית שלי החלה באופן סימבולי גם עם העצמאות האישית - באותה השנה שיצאתי לעצמאות, החלטתי גם להתגרש. הייתי שכירה כ-15 שנים ונשואה 7 מתוכן, ובשנה המכוננת ההיא הרגשתי שהכול סוגר עלי, שאני נחנקת ומאבדת את עצמי ואני חייבת חישוב מסלול מחודש.
זו הייתה דרך חדשה שיצאתי אליה, והיום, ברטרוספקטיבה, אני יודעת לומר שהיא הייתה מלאה במשמעויות כפולות – העצמאות האישית שלי הלכה יד ביד עם העצמאות המקצועית והכלכלית ששאפתי אליהן, ואלה השליכו באופן ישיר על כל ההוויה שלי, כאימא טרייה, כאישה וכיוצרת עצמאית, גם במרחב הגשמי וגם במרחב המקוון (אגב, אני מקווה שלא מתפרש מדבריי שאני חושבת שגירושים הם אבן דרך הכרחית בדרך לעצמאות מקצועית, כן?).
וכך, באותו הרגע, שיצאתי לדרך החדשה שבחרתי, הבנתי ש'יום האישה' אצלי נחגג מדי יום, גם בלי לשים לב:
- כשאני מנהלת משא ומתן מול לקוח פוטנציאלי
- כשאני אומרת 'לא' לפרויקטים שאינם מכבדים אותי - כספית, או אישית
- כשאני מכמתת את הידע המקצועי שלי לתשלום מדוייק, מבלי להרגיש אי-נוחות
- כשאני מחנכת את בלולה להיות דעתנית וחזקה מבלי שתרגיש פחות 'נשית'
- כשאני מבינה שלפרגן לנשים אחרות שאני מעריכה לא 'מוריד' מכבודי
- כשאני מבינה שהרצון ב'me-time' לא מעיד על זה שאני אגואיסטית
- כשאני יודעת שזה בסדר לא להיות 'וונדר-וומן' 24/7 -  שמותר לי להישבר, להיכשל וגם לבכות כשרע לי
- כשאני מרגישה בנוח להציב גבולות לאנשים שאני מרגישה שחוצים אותם

ואם אני לא חוגגת, אני פחות 'אישה'?

אבל עדיין, על פי ההנחה שבה מגדר או גזע שחוו קיפוח לאורך שנים, זכאים לתקופת אפליה מתקנת (עד שהמטוטלת התפיסתית, לגבי הזכויות והמעמד שלנו כנשים בחברה, תתאזן) – ככל הנראה צריך עדיין לציין את 'יום האישה' באופן מלאכותי שכזה ואנחנו, כנשים, זכאיות לחגוג אותו באיזה אופן שנרצה.
אז אם בא לנו להתפנק במשהו חומרי (מי אמר נעליים? אף פעם אין לנו מספיק!), אם הלכנו לשמוע הרצאה או לראות סרט, אם מתחשק לנו לשבת לדרינק עם חברה, ללכת לשבת על שפת הים ולהקשיב לגלים או אם בכלל החלטנו שאין לנו עניין לחגוג וזה יום מיותר לחלוטין מבחינתנו – הרי שמותר לנו.
אנחנו זכאיות, ראויות וטובות לחגוג את עצמנו – בכל דרך שבה נבחר!

ועוד אחת, בקטנה, כהרגלי...

אני מזמינה את כולכם, גברים ונשים כאחד - שבאמת מעוניינים שקולכם ישמע היום באופן אקטיבי ובעל ערך, להצטרף למיזם #יוםהאשה2030 ברשתות החברתיות.

מאחלת לכולנו 'יום אישה' וחג פורים שמחים,
שמרו על עצמכם מהקורונה שם בחוץ ודברו איתי, מתי והיכן שתרצו:
[email protected]
וגם לבקר אצלי באינסטוש ובעמוד המקצועי
נ
ישוקים
יעל



עוד מאמרים